מעולם לא חשבתי שיתמזל מזלי לגור ברחוב דיזנגוף בתל אביב ועוד לבד!
כרווקה, אמרתי לעצמי שאם יש זמן טוב לחיות, אבל באמת לחיות... זה הזמן.
החיפושים היו מאוד מתסכלים. נתקלתי בכל כך הרבה בעלי דירות שהחליטו להפוך חדרי כביסה או מחסנים (אפילו ללא חלונות) ולא התביישו לגבות 3500 שקל לחודש לא כולל חשבונות!
היה זה דווקא אבא שלי שמצא את הדירה בלוח מודעות ברוסית. כשראיתי את הדירה, די נגעלתי. קודם כל היא נמצאת בבניין שמבוגר יותר מהמדינה. כזה שנבנה על ידי אדריכל מפורסם בתחילת ימיה של תל אביב. גרה שם גם איזה משוררת באמצע המאה הקודמת. בקיצור, בניין ממש ישן.
בדירה עצמה היה המון עובש, הוילונות מכוערים למדי וכל כל מיני דברים שמוציאים את החשק. אבל אתם יודעים מה? זה מסוג הדירות שצריך בהן המון חזון.
בחרתי צבע. בחרתי תחושה (לא איזה קונספט פלצני, פשוט תחושה). הלכתי על ירוק ופסים שחור לבן. לצערי לא יכולתי להרשות לעצמי טפט שחור לבן כמו שרציתי אז שיניתי את החזון תוך כדי עבודה. למעשה המון רעיונות וויתרתי בכאב רב בגלל ששיפוצים זה דבר יקר מאוד. כל מה שיכולתי זה לקנות צבע וקצת קישוט (מדבקות קיר).
קשה להעביר במצלמת פלאפון את רוח הדירה. צריך להיות בה בשביל לחוות את זה, אך אני מקווה שהשינויים ניכרים בפניכם.
בנימה הזו אני רוצה להגיד המון המון תודה לאמא ואבא היקרים שלי שעזרו לי בהכל: הובלה, צביעה, תמיכה, נודניקיות, אוכל וכל מה שצריך.
השקעתי הרבה בתחושת ה"בית". לא רק שאני ארגיש בבית, אלא שכל מי שיבקר אותי גם ירגיש בנוח וגם יוכל לחוות את החוויה של "אנה".
קבלו קצת מהלפני והאחרי:
הסלון-
 |
| לפני |
 |
| אחרי |
 |
| ספרייה - לפני |
 |
אחרי - עם אוסף הסרטים היקר שלי
|
 |
| העובש בפינת הסלון - לפני |
 |
בעיות נזילה שיוצרות עובש - לפני
|
 |
עם כמה תקליטי ויניל ישנים יצרתי קצת תחושת סיקסטיז - אחרי
|
 |
| הוילון הדוחה בסלון - לפני |
 |
| וילון עם פרפרים - מרכך את השמש בסלון - אחרי |
 |
| אחרי |
החדר שינה-
 |
| המיטה לפני |
 |
קיר לבן משעמם מאחורי המיטה
|
 |
| צבעתי ללבן פנינה מטאלי - אחרי בלילה |
 |
| בבוקר |
 |
חלון חדר השינה - לפני
|
תמונה אהובה של האמנית מארט אופנהיים הצולמה על ידי מאן ריי בשלהי שנות ה20, כשהיתה בת 18
 |
| אחרי - וילון הקשור לתחום עיסוקי |
 |
| הצד השני הוא ארון החולש על כל הקיר עם מראות. השירותים בפנים (כאילו בתוך ארון) "שירותי נרניה" |
 |
| לפני - ספרייה הנמצאת בהפרדה שבין הסלון לחדר שינה (נקודת מבט מהמיטה) |
 |
| אחרי |
 |
| ואז חיברתי YES, את המחשב עם מקלדת אלחוטית וכמובן DVD |
 |
| זוג נעליים מברלין שכנראה משמשים יותר לאביזר מאשר להנעלה כי כואב נורא ללכת עליהן |
 |
| ארונית שקופה. הסתרתי את התכולה בכך שריפדתי את הדפנות בדפי הקטלוג של רוברטו קאבאלי |
כשסיימתי לעצב את הבית עדיין היה חסר בו משהו. קשה להסביר זאת אבל זה קשור לחיבור של הלב והבית. לאחר התלבטויות רבות, הלכתי ל"תנו לחיות לחיות" ואימצתי את צוקי. רק כשהוא בא, הפציע את עולמי ואת דירתי.
עכשיו בהחלט אוכל לומר שאני מרגישה בבית.
 |
| צוקי לוקח שליטה על נעל הבית שלי |
מה שכן... בקרוב מאוד הוילון בסלון ז''ל-
